על אימננטיות וצדק.

מביך קצת, מה שהיה כאן.

הגישה הדתית-פילוסופית של יהונץ'

מביך קצת, מה שהיה כאן.

בתגובה לגבריאל בלחסן

שכתב בשיר הנפלא שלו "כדור הרגעה בדבש" את הבית הבא:

ירדתי למטה לקיוסק

ארבע לפנות בוקר

לקנות שוקולד וסיגריות

ראיתי מתפללים הולכים לסליחות

להסביר לאלוהים שלנו שאנחנו משתדלים לסלוח לו

על כל הימים הנוראיים שברא לנו

על כל הדמעות והזעם, התסכול והייאוש

ורק רציתי להוסיף שגם בפסח הוא אשם. וזהו.

תגובה ליהונץ':

1. מקומות קדושים וכאלה

ברור לי שאנחנו הם אלה שמקדשים את המקום. אבל כאדם מאמין ושומר תורה ומצוות, ברור לי גם שהקב"ה (לא עמוס גיל, אלא זה האמיתי) הוא הקובע איזה מקום ואיזה זמן עלינו לקדש. אין יהודי מאמין שיתנגד לתפיסה שהקשר שלנו עם האל הוא דו-צדדי. צריך שיתוף פעולה בין שני הצדדים בכל עניין כדי לקיים את הברית - שהיא בעצמה הסכם דו צדדי - ביננו לאל. למה אני כותב את זה? ובכן, ג'הונץ', שכחת פה את הצד של אלוהים. אם הוא היה מחליט שנקדש את חדר האוכל של יבנה, והיה נחמד אם כן, ובנוסף לכך גם היה מכניס את תקנון הקיבוץ לפרשת משפטים, היינו עושים כך.. אבל מכיוון שלא.. אנחנו דבקים בהר הבית. הנבואות שעוד לא התגשמו מדברות על ירושלים, ולא על יבנה. וייתכן שכן אכפת לו איפה נקריב לו קורבנות.

אני מקווה שעניין הקורבנות עבר ולא ישוב. היום אנחנו יותר מוסריים (גם כלפי החיות), והטקסים הפולחניים (שייועדו לעבודת ה' שלנו - הוא לא צריך אותם) כבר עברו מן העולם. לפי הריב"ד (אדמו"ר שליט"א) והרב קוק, הצימחונות היא אידאל שה' רצה להנחיל לנו. בזמן קדם, יצר התאווה לבשר היה חזק מכדי שהאידאל יתממש, אך כיום אנו מסוגלים כבר לצימחונות, ואני חושב שפולחן הקורבנות כבר לא רלוונטי כל כך.


3. השתנות ההלכה בגולה

כיום, כשעמנו בארצנו, ישנה יציבות ועצמאות שמאפשרים לנו להיפתח במקום להסתגר מפני איומים גלותיים. השמרנות האדוקה שבגולה כלפי דינמיות ההלכה אמורה להיפסק כי אנחנו כבר לא בגולה. ישנו מקום ל"עדכון" ההלכה. אך יש להיזהר מאוד לא לשנות אותה למה שהיא לא. השינוי חייב להיסתמך על הכתוב בתורה שבכתב ושבע"פ, ועלינו לעדכן את ההלכה הגלותית להלכה ארץ-ישראלית, בלי להפר את רצון ה'.


4. "התחזקות" לעומת "התחרדות" והחוזק הנפשי של האתאיסטים

"התחזקות" זה בולשיט, אני מסכים. להוסיף סייגים וחומרות הם לא דבר טוב. אבל לא בגלל שזה "קל" יותר - המטרה היא לא להקשות על האדם ולהציב לו נסיונות, אלא שייקיים את המצווה - אלא בגלל שהחומרות הופכות לחובות והמנהגים למצוות כך שקיום המצוות נעשה יותר קשה, וכך גם יותר ליפול בהם.
אם הציבור הדתי רוצה להחזיר בתשובה את החילוניים, להוסיף קשיים לעול הקיים, לא יועיל.

ישנם המון עיסוקים בחברה החרדית בעניין הצניעות. זה כנראה נובע מהפחד שהתרבות החילונית תחדור אליה ומתוך כך עודף צניעות (בהלבשה, לא בנפש) תמנע הפקרות שבאה מחוץ לחברה.
עיסוק היתר בעניין הזה יוצר בעייה - התעסקות רגשית ומחשבתית מוגזמת בעניין זה. שזה מוביל לתגובות מוגזמות על כל פיסת עור שנראית לעין. איסלאמיזציה בעניין הלבוש... שלא יגיע אלינו.

בעניין האתאיסטים.. שוב, אין פה תחרות למי קשה יותר. אף-אחד לא צריך לחפש קשיים ואתגרים בחיים כדי לחיות נכון. אם קל יותר לחיות באמונה, יופי! הרווחנו! אבל בכל זאת אסור לסמוך על הנס.

נכנסת לכאן הסוגייה של "הכל צפוי, והרשות נתונה". איני יודע מה החלק המדוייק בהנהגת ה' בעולם אבל אני בטוח בכל רמ"ח איברי שהוא נותן גם לנו מקום להשפיע פה.
ניתוח המציאות על-ידי הבנת רצון ה' בחיים הפרטיים הוא הרגל מגונה. אי אפשר להגיד "תפסתי טרמפים והגיע אחד תוך כמה שניות, זאת השגחה!". אני לא יודע את ההשגחה ואני לא מתיימר לדעת אותה... נסתרות דרכי האל.

נרואל הירדני, סוף.

קצרצר:

ישראל עדיין מתלבטת אם לאשר את ביטול הוויזות מאוקראינה, מחשש ייבוא של נערות ליווי. נשיא אוקראינה אומר בתגובה: "מגוחך לשמוע את זה ממדינה שלשר התיירות שלה קוראים מסז'ניקוב"

הגיגים.

מביך קצת, מה שהיה כאן.

פוסט-מודרני.

מביך קצת, מה שהיה כאן.